אני מרגישה שנשארתי מאחור
שנתת לי אז את מה שלא ידעתי
שאני רוצה יותר מכול.
ומצאת אחרת ונתת גם לה
בלב שלם פחות לפי מה שסיפרת.
אבל עד כמה זה משנה?
שלם או לא..את שם איתה ולא פה.
וזה כואב כל כך להזכר הרבה אחרי
שאהבת אותי בלי סוף
שהיית מוכנה להלחם איתי ובי כדי לשמור אותי קרוב
הייתי בטוחה שאני החזקה אבל עברו שנים ואפשר להודות
טעיתי.
זה לא עבר.
עוצמת האהבה אליך לא פחתה אפילו לא במעט
איך את יכולה?
לבקש ממנה לקשור את חייה בשלך
כששנינו יודעות שאהבה כמו שלנו מוצאים פעם בחיים
אפשר לומר מה שתרצי על "אילוצים של גדולים", על אהבה יציבה ונוחות
אבל באמת נאצ'ו..את לא מעדיפה לבנות חיים מתוך אהבה אינסופית? למצוא ביחד את היציבות שלנו?
שנינו גדלנו והתבגרנו והדברים שלא יכולתי לתת לך אז השתנו לגמרי.. הכוחות שלא היו לי אז נאספו ונבנו בתוכי.. יכול להיות שרק כדי שאוכל להכיל אותך באמת ולאהוב אותך בלב נקי.
אין שעובר בלי תחושת החרטה העצומה הזו..אין יום שאני לא מקווה שתחזרי.. שתמצאי את האומץ לתת עוד הזדמנות אחת
זה כל מה שצריך.. תני לי פתח קטן ואתן לך עולם ומלואו.
עולם שלם של רגשות עצור בתוכי. אוקיינוס חסום בסכר. כל יום אני קמה עם תקווה שאולי היום תנעצי בו סיכה אחת.. והולכת לישון עם תחושה שהיום ירד לטמיון. אבל אולי מחר.. אולי מחר נבנה מציאות אחרת.
כל שיר מזכיר לי אותך. כל ביטוי אהבה כאילו נכתב כדי לתארך..
כל נוף עוצר נשימה הייתי רוצה שתראי איתי כי מרגיש שהוא נוצר במיוחד עבורך..
את מלווה אותי לא משנה לאן אלך. ואת אפילו לא יודעת שאת פה.
16.2.17
;){kind=link}